יום שבת, 31 במרץ 2012

עימות מרתק בין ח"כ אריה אלדד לח"כ אחמד טיבי

שלום לכולם

את הבלוג הראשון שלי אני אקדיש למפגש שהיה שבוע שעבר במסגרת "שבוע מעורבות פוליטית" שארגנה האגודה. הזמינו את שני הפוליטיקאים הכי רחוקים פוליטית אחד מהשני. אחמד טיבי (תע"ל) ואריה אלדד (האיחוד הלאומי).

בשעה 16:00 הגעתי למיקום המיועד - אולם כנסים ב'. להפתעתי האולם כבר היה מלא עד אפס מקום ואנשי האבטחה לא הרשו להכניס עוד סטודנטים. היינו עוד 100 איש בחוץ שמחכים שיתנו להם להיכנס. ביקשנו להעביר את המפגש לאולם גדול יותר אבל אמרו לנו המארגנים "כבר כמה שעות אנחנו מנסים למצוא אולם גדול יותר - אבל אין". אוקי, מקווים לאיזה מקום שיתפנה אנחנו ממשיכים לחכות בחוץ. בינתיים הגיע ח"כ אריה אלדד, ומייד אחריו הגיע אחמד טיבי. החבר'ה הערבים שחיכו איתי בחוץ צעקו לו בערבית "הם לא נותנים לנו להיכנס - כולם בפנים רק יהודים" ואחמד טיבי ענה להם מייד "אתם תכנסו - אני לא מתחיל כלום אם אתם לא תהיו בפנים". מגניב, חשבתי לעצמי - פעם ראשונה שאני רוצה שאחמד טיבי יצליח. אחרי 10 דקות "נמצאה" כיתה באורך פלא. איפה? בנגטיב! (בדיעבד מסתבר שפשוט העבירו את הקורס שלימדו שם לכנסים ב' ואנחנו עברנו לנגטיב). כולנו רצנו לנגטיב כדי לתפוס מקום טוב. מסקנה ראשונה מהמפגש - הטרור משתלם. או מה שלא הולך בכוח - הולך ביותר כוח.

בנגטיב התמקמו כולם, ואריה אלדד התחיל להציג את משנתו הפוליטית. אגב, אלדד הוא פרופסור לרפואה המתמחה בכוויות ולכן המטאפורות שלו מעולם הרפואה. אלדד סקר קצת את ההסטוריה, משנות ה-20 של השלטון הבריטי ועד היום. עיקרי הדברים הם שב-48 הסכמנו לתוכנית החלוקה אולם הותקפנו. ב-67 נכפתה עלינו המלחמה. טענתו העיקרית היא שהסכסוך הישראלי פלסטיני הוא לא טריטוריאלי כמו שמנסים לצייר לנו. המאבק לא התחיל ב-67 ולכן גם אם נחזור לגבולות 67, הסכסוך לא ייפתר. המאבק הוא בין תרבויות שונות וגרוע מכך - זאת מלחמת דת. הבעיה עם עמדות "דתיות" (משני הצדדים) שכל צד יודע את ה"אמת" לדעתו, לכן אין מקום לפשרה. הוא נתן דוגמא טובה לכך שחמאס לא מכיר בזכות קיום של מדינת ישראל ומקדש את הג'יהד ומנגד אצלנו אלו התומכים ב"ארץ ישראל השלמה". (ההשוואה הזאת עושה עוול עם הימין בארץ - אבל הוא היה מוכן לספוג את זה) אגב, חשוב לציין שאריה אלדד הוא היחיד שלא דתי במפלגתו. אוקי, אם הסכסוך לא טריטוריאלי אז מה עושים? איך נפתור אותו? אז אלדד טוען ש"לא ניתן לפתור אותו ביום או בשנה. ניסינו לא מעט. הסכמים שונים, שיחות שלום ועוד ועוד, אבל זה לא הלך. אז אולי צריך לחשוב על זה בדרך אחרת? ברפואה אנחנו לא יודעים לרפאה את המחלה הנפוצה ביותר בעולם - יתר לחץ דם. אנחנו יודעים לטפל בה אבל לא לרפא אותה. ככה גם צריכה להיות הגישה בסכסוך הישראלי פלסטיני - אנחנו לא יכולים לרפא אותו אלא רק לטפל בו". זה יעשה כדי לצמצם למינימום את ההרוגים בשני הצדדים.

דבר ראשון חשוב לדעת לפני שמכריזים על מדינה פלסטינית ביו"ש, זה שיש עוד הרבה פלסטינים שנמצאים בירדן. ליתר דיוק, כיום מונה אוכלוסיית ירדן למעלה מ-5 מיליון תושבים, מהם כשני שליש ממוצא פלסטיני (מתוך האנציקלופדיה של ynet) השלטון כידוע לא נשלט ע"י פלסטינים. לכן אין צורך בעוד מדינה פלסטינית. השאיפה היא ש"האביב הערבי" יגיע גם לירדן והפלסטינים ישלטו במדינה. כך יוכלו לייסד שם את מדינת פלסטין ומי שירצה מערביי הגדה לעזוב לירדן - אנחנו נעזור לו. אם לא תהיה הפיכה שם, בכל הסדר עתידי יש לדאוג לכל הפלסטינים (כולל בירדן). הרי הזכות להגדרה עצמית לא נעצרת בגבול הכניסה לירדן, נכון?

כנראה שזה לא העימות הראשון שלהם יחד
אחרי שאלדד הציג את משתנתו, הגיע תורו של טיבי. טוב, אני באמת לא זוכר כ"כ מה שהוא אמר. בגלל שאני לא מתיימר להיות אובייקטיבי בבלוג שלי - אני לא מרגיש רע עם זה שאני לא מביא גם את דעתו. אני רק זוכר שטיבי קרא לאלדד גזען בכל משפט שני. 

לבסוף הקהל שאל שאלות. אחמד טיבי הותקף בשאלות חברתיות על 

הרציחות על רקע חילול כבוד המשפחה. או בשאלות על יהדותה של המדינה. אלדד הותקף בשאלות על רקע האפליה והגזענות. מה שהיה מאוד מפתיע זה שטיבי הותקף יותר ע"י ערבים מאשר ע"י יהודים. הם תקפו אותו בנוגע לדעתו בוועדת ברוורמן. (זאת וועדה שהוקמה על מנת להסדיר את כל הבניה הלא חוקית בנגב) בנוסף תקפו אותו על זה שהוא בכלל מתמודד בבחירות לכנסת ולדעתם צריך להחרים את הבחירות ותקפו אותו גם בגלל שהוא לא מספיק קיצוני. זה מראה לנו את המלחמות הפנימיות בתוך החברה הערבית. לא ידעתי כמה החברה הערבית בתוך הארץ מפולגת (מתמודדות כל בחירות 15 מפלגות ערביות שונות לכנסת). 

דבר אחרון שהפתיע אותי מאוד בעימות הזה. בין חברי הכנסת אלדד וטיבי יש כבוד הדדי. הרבה כבוד. טיבי קרא לשני גזען ואלדד האשים את המנהיגות הערבית במצב של הערבים, אבל ניכר שהם מכבדים אחד את השני. מאוד הערכתי את זה אצל שניהם. הם גם העבירו כמה חוקים יחד ואפילו עבדו יחד שנה (שניהם רופאים, טיבי מתמחה ברפואת נשים).

לסיכום, העימות היה חשוב ומעניין. אני בטוח שרבים מהסטודנטים שהיו שם למדו הרבה עובדות חדשות (אני קיבלתי המון מידע חשוב שישמש אותי בוויכוחים הפוליטיים שלי). אהבתי את התכנית המדינית של אלדד ואני חושב שחשוב לקדם אותה.

אשמח לתגובות בקשר לפוסט, בעיקר מאלו שחושבים אחרת.

שיהיה לכולנו רק טוב !

2 תגובות:

  1. עדי מברוק על הבלוג, כתוב יפה מאד ומלמד.
    אני חושב שחבל שפסחת על דבריו של טיבי, למרות שאני לא תמיד מסכים איתו, הוא תמיד דובר רהוט ומעניין (למען ההגינות - חייב להודות שלא הייתי בפאנל).
    לפי דעתי הדבר הכי חשוב (ויפה) במה שכתבת הוא שלמרות המלים הקשות מאד שהם מטיחים אחד בשני הם מקפידים לשמור על כבוד הדדי, כנראה שהבעיות שלנו עם בני דודנו לא יפתרו בקרוב אז כדאי שנלמד לפחות לריב בכבוד

    השבמחק
  2. הי גדעון
    אני גם חושב שטיבי מדבר יפה. באמת הקשבתי יותר לאלדד ופחות לטיבי, אם הייתי זוכר דברים חשובים מדבריו הייתי מוסיף (האמת שעכשיו אני נזכר).
    ובקשר לכבוד ההדדי, לא רציתי להלאות בפרטים, גם ככה הפוסט ארוך. אבל במהלך כל הדיונים שלהם הם זרקו בדיחות אחד לשני (פעם טיבי יורד על אלדד ופעם הוא יורד על עצמו - ולהיפך). לפני העימות אם היית שואל אותי כמה הח"כים האלו מעריכים אחד את השני, הייתי עונה בין מתעבים אחד את השני לסתם אדישים אחד לשני. אבל אחרי העימות אני יכול להגיד בוודאות, הם מעריכים אחד את השני. למשל במהלך הדיון אחמד טיבי נשאל בנושא מסוים, אלדד לקח את המיקרופון וענה במקום טיבי. טיבי לא התרגז שלקחו לו את רשות הדיבור, ואפילו אח"כ הוא לא חלק על אלדד. בקיצור הם הצטיירו שם כחברים.
    ואהבתי את "כדאי שנלמד לריב בכבוד" - זה נכון מאוד!

    השבמחק