בפוסט הזה אציג את העמדה שלי בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני
מדינת ישראל ידעה מלחמות רבות. בערך כמעט כל עשור יש מלחמה מאז קום
המדינה. בין המלחמות גם לא שקט ותמיד יש תקופות של "מיני מלחמות". גם
עכשיו כשהמצב שקט – הוא מאוד שברירי. תוך מספר שעות ניתן להגיע להסלמה שתוביל להפסקת
שגרת החיים.
מאז ההסכם שלום עם ירדן שנחתם ב-1994, מנסים בישראל לעשות הסכם שלום
עם הפלסטינים. ההסכם המפורסם שהתחיל תהליך זה נקרא "הסכם אוסלו" שעד
היום אנחנו מושפעים ממנו. במהלך השנים היו את הסכמי טאבה ואח"כ הסכמי ואי
ורבים נוספים כמו קמפ דויד למשל. מאז הסכם אוסלו שלא הצליח, שום ממשלה אחרת במשך
ה-20 שנים האחרונות לא הצליחה להגיע לסיום הסכסוך. יש לכל צד את הטיעונים שלו,
הימין אומר שזה בגלל שהפלסטינים לא רוצים הסכם והשמאל אומר שזה בגלל שהימין לא
רוצה הסכם, אבל כולם מסכימים שהיו הרבה ניסיונות.
לדעתי כדאי להביט ימינה ושמאלה ולראות מה קורה בעולם. רוב המשטרים
הערביים בעולם מנוהלים ע"י דיקטטורות. האם יש מדינה שנשלטת ע"י הנהגה
מוסלמית והיא דמוקרטית? יכול להיות שיש מספר בודד של מדינות כאלו, אבל מתוך כל עשרות
המדינות – זה הופך לזניח. מכיוון שרוב ערביי העולם מעולם לא חיים תחת דמוקרטיה אמתית,
אסור לנו להשלות את עצמנו שמדינה פלסטינית תהיה דמוקרטית. בנוסף לכך, רוב המוחלט
של המדינות הדת השולטת היא האסלם – מתאפיינות במשטר רודני. שוב, גם המדינה
הפלסטינית הדת השולטת היא האסלם. זה שוב מוביל אותי להנחה שהמשטר שיקום יהיה
רודני. בנוסף לכך החמאס לא מסתיר את רצונו לרודנות איסלמיסטית ומנהיג את הלכות
הש'ריעה בעזה. (רעלות לנשים וכדומה) אז האם באמת ניתן להגיע ל"פתרון
לסכסוך" במצב כזה אי פעם? בוא נעזוב את "אי פעם". האם ניתן להגיע לאיזשהו
פתרון לסכסוך עכשיו? האם שנים של שנאה שהוטמעה בילדים תעלם פתאום? האם ילד שאביו
נהרג מאש צה"ל (ובצדק מוחלט!) יתחיל לאהוב אותנו כשיגיע לגיל 20? הרי ברור
שלא. לכן אין מנוס מלקבוע שלא ניתן להגיע ל"שלום עכשיו". (אגב, השם הזה
מרמז הרבה מאוד על הארגון שמבקש "שלום עכשיו!" שדומה לילד שרוצה
הכל כאן ועכשיו)
אז מה כן ניתן לעשות? קודם כל להגיע להבנה ששלום אמת לא יהיה בדור
הזה. לכן עכשיו צריך לפעול להגיע למצב של מינימום נפגעים בשני הצדדים. גם ברפואה
לא יודעים לרפא את המחלה הקטלנית ביותר – יתר לחץ דם, אלא יודעים לטפל רק
בסימפטומים שלה. גם בסכסוך הישראלי פלסטיני אנחנו לא יודעים לרפא את המחלה ולכן
נתמודד איתה עם מינימום נפגעים.
ההכרה הזאת מובילה כבר ל-80% מהפתרון. ברגע שכל האנרגיה תופנה
"רק" ליצירת חיים טובים יותר בין שני העמים (ללא ויתור על דרישות
טריטוריאליות משני הצדדים) המצב ישתפר פלאים. למשל הגדלת היקפי המסחר בין שני
העמים וככה הכלכלה תוביל לשינוי. זה לא יקרה ביום ולא במספר שנים אבל אולי תוך
תקופת זמן של דור שני הצדדים יהיו יותר מתונים ונוכל להגיע למסמך פשרה מסוים.
אני חייב לסייג את התוכנית הזאת. כמובן שלא ניתן להפסיק את הטרור
וברור שלא נעבור על כך בשתיקה ונעצור את אנשי הטרור. גם בדרך לביצוע התוכנית יש
המון קשיים. כמו למשל איך נוודא שהכסף מהגדלת המסחר מגיע לאנשים הפשוטים ולא לבעלי
ההון הערבי?
לסיכום, החשיבות העיקרית של הפוסט הזה היא להגיע להבנה שהסכם כולל לא
יהיה כאן בדור הנוכחי. עכשיו צריך להקצות משאבים כדי למצוא את הדרך להמשיך לחיות כאן
עם מינימום נפגעים. אפילו שזה מה שאמרו לי אני אסיים בנימה אופטימית - נקווה
שלילדים שלנו יהיה מצב בטחוני טוב יותר!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה